אז מה אני עושה ביפן

קיבלתי כמה שאלות לגבי השהות שלי פה, ואני אעצור לספר. 

אחרי שני טיולים קודמים, התאהבתי בשוני של יפן, והתחלתי ללמוד את השפה כדי לנסות להתקרב. למדתי 4 קורסים עם המורה היפנית מגומי והתקדמתי לא רע, אבל הרגשתי שלחץ הזמנים בעבודה לא מאפשר לי באמת להתרכז. אז עצרתי את החיים לחודש כדי לחזור אל יפן ולנשום אותה 24 שעות. 

נרשמתי לבית ספר בשם GenkiJACS (עליו אפרט בקרוב) וכדי להעצים את החוויה, במקום לגור במעונות או מלון, בחרתי באפשרות מפחידה - לגור אצל משפחה מארחת. 

בית הספר דואג לסידור הזה, והוא עובד עם חברה חיצונית שמתווכת בין משפחות לבין סטודנטים שמחפשים הרפתקאה כזו. אפשר לפנות אל החברה הזו גם אם אתם לא לומדים אלא רק מטיילים.

למה שמשפחות ירצו לארח? מגוון סיבות. זו יכולה להיות משפחה שזקוקה להשלמת הכנסה, או זוג מבוגרים שהילדים עזבו את הבית ויש להם חדר פנוי, מישהו שגר לבד ומחפש חברה, או פשוט אנשים סקרנים לריגוש בחיים. 

מלאתי טופס ארוך עם שאלות היכרות מוזרות כמו אהבה לבעלי חיים, אלרגיות לאוכל, מה אני אוהב לאכול, אם אני מעשן, אם מפריע לי שיהיו ילדים קטנים, תחביבים וכו׳. כל אלו ישמשו לשידוך עם המשפחה המארחת. 

שבוע לפני הטיסה קיבלתי אימייל ששמבשר שנמצאה לי המשפחה, אבל בטבלת השמות הופיע רק שם אחד, של אישה בערך בגילי. נלחצתי. רציתי לגור עם משפחה מגוונת, והרגשתי שהחלום מתנפץ. 

זרמתי עם הגורל, ומפה לשם, יצא שהרווחתי חברה חדשה. אני גר עם שפית יפנית, סקרנית ללמוד ועם סבלנות רבה ללמד. את הזמן הפנוי המשותף אנחנו מעבירים במטבח או בטיולים רגליים בטוקיו בין חנויות בישול וכלי בית, ויוצאים לשתות בפאבים מקומיים. כל רגע הוא הזדמנות לחוויה חדשה, ואני צובר כאלה בקצב שלא מאפשר לי לתעד כמו שהייתי רוצה. 

יש הרבה פערי תרבויות ויהיו עוד פוסטים נוספים בנושא, אבל בינתיים אני מאושר עד הגג. גר בדירה שהיא כמו חללית, בשכונה מקסימה וחי את טוקיו לאורכה ורוחבה. לא בא לי שזה יגמר. 

לסיום, זו תמונה מחלון החדר שלי.