יום שני, 4 באפריל 2016

סטנדרטי ולא מטריד בכלל







 




חנויות לכפכפי בית ושירותים

הסברתי על זה מעט בפוסט הזה







סטקייה בקיוטו

את קיוטו חקרנו באופניים, הסתובבנו בחופשיות דרך שכונות צדדיות ורחובות שאף מסלול תיירים לא עובר דרכם. בכל הזדמנות שהיינו רעבים נעצרנו מול חנות שנראית מעניין וקנינו משהו קטן לדרך, ובכל רגע שהדרך שיעממה, פנינו לכיוון אחר. 

מול המסעדה הקטנה הזו נעצרנו דווקא בגלל החזית שלה. חשבנו שזו מספרה או עסק קטן אחר וירדנו מהאופניים כדי לצלם. בגלל החשכה בפנים היינו בטוחים שהמקום סגור, אבל הסקרנות של מאיה הובילה אותה לפתוח דלת ולהציץ. "אתה חייב לראות את זה", היא קראה, ונכנסנו. 
בפנים גילינו סטייקיה קטנה, שמנוהלת ע"י בני זוג מבוגרים. דיינר נאיבי עם תפריט מינימלי - סטייק. 




גייסתי את כל היפנית שבי, הסברתי שאנחנו לא רעבים ורוצים לחלוק משהו רק כדי לטעום. הם הכינו לנו מנה סטייק קטנה של 150 גרם, סלט ירוק ואורז. 



הבשר היה נהדר, בתיבול נדיב של מפולפל גרוס, וכיוון שאוכלים עם צ'ופסטיק, סטייקים ביפן מגיעים חתוכים לגודל ביס. כל פיסה טובלים ברוטב סויה עם מעט חומץ אורז. היה נפלא. 


אין להם אתר, התפריט וההתנהלות רק ביפנית, והדרך היחידה שאני יכול לשלוח אתכם לשם היא דרך המיקום במפה. 
ובכלל, נסו להתרחק מהאיזורים המתוייקים ולגלות מקומות כאלו. אין מלכודות תיירים בשכונות, מדי פעם נכנסו תושבי המקום והזמינו מנה דומה לשלנו. זו לא חוויה משמעותית, אבל זו היתה מסעדה קטנה שנכנסה לי ללב. 



משאיות הזבל ביפן כל כך קטנות, זריזות וחמודות

הן נוסעות בלי בעייה בסמטאות הצרות, ואין אחריהם אפילו שמץ של שובל ריח. לא ברור איך הם עושים את זה. 




Kushikatsu Daruma - Osaka

באוסקה, בירת האוכל המטורפת של יפן, נולדו שלושה מאכלים מפורסמים - אוקונומיאקי, טקויאקי וקושיקאצו. על השניים הראשונים בהרחבה בקרוב, בינתיים נתמקד באחרון. 
ככל שחקרתי את המטבח היפני, גיליתי את החיבה המוזרה של יפנים לאכול דברים על שיפוד (הבולטים הם יקיטורי, דאנגו, בננות בשוקולד, ודגים בפסטיבלים), והשם הכולל לשיטת ההגשה הזו נקראית "קושי" שאפשר לתרגם לשיפוד, והוא החלק הראשון בשם המאכל. אגב, קל מאד לזכור את הקאנג'י של המילה, שנראית בעצמה כמו שיפוד - 串. 

פירוש החצי השני, "קאצו" הוא מטוגן (כמו בטונקאצו), כך שאת החיבור של שניהם, "קושי-קאצו", אפשר לתרגם ל - "שיפוד מטוגן"', או בקיצור, צרבת. 


בחרתי את המסעדה הפופולרית ביותר שמתמחה במאכל הזה ומגישה אותו במשך שנים ארוכות לקהל סועדים נאמן. סניף המקור שפועל משנת 1929 נמצא בשכונה רעועה שהיתה רחוקה מסדר היום שלי, אבל באיזור המלון פועל הסניף התיירותי הפופולרי יותר, וקפצתי אליו אחרי צהרים, כדי לא לעמוד שעה בתור. 


בואו נעשה את זה קצר כי אין הרבה מה לספר. הזמנתי את הסט הפופולרי של 12 שיפודים מייצגים. קיבלתי אותו בשתי נגלות - צלוחיות מתכת עם רשת, ועליה מבחר שיפודים. מפשוטים כמו נקניקיות או כדורי בשר, ועד מעניינים יותר כמו שורש לוטוס, אצבע גבינה וביצי שליו. כולם עטופים בבלילה סמיכה של ביצים וקמח ומצופים בפנקו. הטיגון המהיר יוצר קראסט זהוב שהוא ממכר בהתחלה, אבל לאורך הדרך משתלט על הטעם, ומשטח את הטעמים של השיפודים השונים לגוון אחד. זה מקום בילוי מגניב לבני נוער, אבל לטעמי האוכל גס, עממי ומזכיר שוקופאי עם טעות במילוי. 


זה למשל היה בזבוז של שרימפס טוב


וזו היתה גבינה שהטיגון דווקא הציל


ועוד דבר קטן על תרבות האכילה - את השיפודים טובלים בקערת סירופ מתקתק ומעט חמוץ (שהזכיר לי בלסמי וסויה), ומקפידים שלא לטבול פעמיים כי הוא משותף לכל הסועדים. חייבים עוד קצת מהדיפ? השתמשו בעלי הכרוב הטריים, טבלו אותם ואז לטפו את השיפוד שלכם. אמממ. כן. 
כדאי מאד להזמין משהו קריר לשתות ליד, כמו בירה או תה, אחרת התוצאה שומנית מאד בפה. 

Kushikatsu Daruma
1-6-4 Dotonbori, Chuo-ku, Osaka
http://www.kushikatu-daruma.com/
11:30-22:30

תוכלו לזהות אותו מיד לפי פסל הענק של השף הזועם.





© Memories of a Gaijin
Maira Gall