יום שני, 28 במרץ 2016

גאייג׳ין מטיל אימה

יצאתי מהבית לבית הספר והזמנתי את המעלית. נכנסתי, ובפנים חיכה ילד קטן ומבוהל במדי בית ספר. נצמדתי לפינה כי ראיתי שקשה לו לחלוק כמה שניות עם גאייג׳ין מפחיד במעלית, וגם הוא התכווץ בפינה שלו והתחיל לייבב כמו גור כלבים. סוריאליסטי. 


כשנפתחה הדלת הוא ברח מהמעלית בריצה, ואני המשכתי בדרכי אל תחנת הסאבווי. זה כנראה ממש לא היה היום שלו, כי תוך כמה דקות נפגשנו שוב, קצב ההליכה המהיר שלי פשוט הדביק אותו. ובכל דקה נעצרתי לרגע כדי לתת לו לשמור מרחק. הסיור המואט הזה עלה לי בשתי פחיות שתיה מיותרות וכמעט איחור לשיעור. 


Please kill me




אפילו תחזית מזג האוויר כאן חמודה




זה כנראה בריא כי היה לו טעם ממש מוזר




חלב סויה

מאיה קנתה לנו חלב סויה בשלושה טעמים: טעים, טעים מאד וממש טעים. חלב הסויה האיכותי שונה מאד מזה שאנחנו מכירים בקרטונים. יש לו טעם עדין ומריר שדומה לשקדים, והוא סמיך וממלא מאד. תכלס הייתי רוצה להזמין בדיוק כזה בבית קפה. 




טחינה וסילאן

בערכת המתנות שהבאתי מישראל לאמא המאמצת ביפן היו שלל דברים, אבל בכל הזדמנות שבה נפגשנו עם מישהו (חברה שלה או משפחה), היא אספה כמה ממתקים בנפרד, ארזה אותם מחדש ונתנה לי להגיש אותם כמזכרת מישראל. בסופו של דבר לא נשאר לה כמעט כלום מלבד הטחינה והסילאן. 
היא לא כל כך ידעה איך להתמודד איתם, אז יום אחד אחרי ארוחת הערב הצעתי לה לשלב אותם יחד על גלידה. היא היתה מופתעת מהרעיון, אבל זרמה. 

המתכון פשוט מאד - כדור גלידה וניל, כף טחינה, ומעט מאד סילאן. (גירסת הסנדוויץ׳ פה). 
היא התלהבה בטירוף ואז ניסתה להוסיף לזה גם תה ירוק... 





ארוחת 10 ירוקה

תה ירוק, לחם תה ירוק עם שעועית, וסלט במיה טרייה. 



ברוכים הבאים לבית החולים חרדה




טוקיו בכיסא גלגלים

למרות שהיא משתדלת מאד, טוקיו עדיין עיר לא נגישה. אני מוצא את עצמי סוחב מזוודות כבדות במדרגות ולא מבין איך מבוגרים ואנשים בעלי מוגבלות אמורים לעשות את זה. פה ושם יש מעליות, אבל בסופו של דבר העיר לא פשוטה למי שקשה לו. 
בוקר אחד היה מפתיע לראות שומר עומד עם פלטת ברזל לצד אישה בכסא גלגלים, מחכה איתה עד שתגיעה הרכבת ומסייע לה לעלות. 
לאחר מכן הם קיפלו את המשטח ואחסנו אותו בתוך תיק כחול. 




© Memories of a Gaijin
Maira Gall