נשברתי

ארוחת חג לעצמי. שני סוגי מוצי במילוי שעועית מתוקה, שונים מאד זה מזה. 

זה עטוף בעלה מיסו והשעועית בשרנית מאד

אלו רכים ומצופים במעט קינאקו (אבקת פולי סויה קלויים)

אני אוהב מוצ׳י, אבל לא מבין את ההתלהבות ממנו. 

את שני החטיפים קניתי בdepachika האהובה עלי מתחת לכלבו isetan בשינג׳וקו. ממלכת ה״בוא נעטוף לך את זה גם אם התכוונת לאכול במקום ונשים לך סרט ומדבקה על השקית שעלתה יותר מהמוצר שקנית. תודה שנתת לנו להשתחוות לך״

חג שמח!

החנויות מלאות במאכלי חג ליום הבנות

הכל ורוד (יותר מתמיד), מקושט וחגיגי. הנה כמה דוגמאות - 

Chizarashi sushi באריזה משפחתית. מצחיק שדווקא המנה הטרייה מהבוקר שהכילה יותר דגים עלתה פחות מגירסת הטייקאווי. מצד שני לקרוא למתנה היקרה הזו טייקאווי זה דיבור נגוע. 

מוצ׳י עם ממרח שעועית אזוקי, עטוף בעלה שיסו מוחמץ. ריח השיסו חזק מאד ומשתלט. לאוהבי הז׳אנר. 

מיני קרקרים עגולים. נתנו לי לטעום כמה, היה לזה טעם של שרימפס, בעיקר כי יש שרימפס בפנים, ואם אני לא טועה קוראים לקטגוריה כולה senbei. 

עוד מארז בתצוגה עם בובות. 

ועוד קרקרים, ובובות, על קרקר. בבקשה שיגמר כבר החג הזה.  

Sushi-Zanmai Higashi

שיניתי תוכניות לכבוד יום הבנות, והלכתי לאכול Chirashizushi (״סושי בתפזורת״). אני לא יודע למה המאכל מקושר דווקא לחג הזה, אולי בגלל ההגשה המשפחתית של חתיכות הדג על גבי אורז בקערה משותפת או פשוט הצבע הורוד של המנה בצילום אווירי. 

Sushi-zanmai היתה בחירה טובה, הקערה ענקית ומפוצצת, ועמוסה בפיסות דג מגוונות, צדפה, ביצי סלמון, שרימפס נא וחביתה שלא מהעולם הזה. 

הסתבר שלקערה מצטרפים גם מרק עדין שענני המיסו בו ממשיכים לנוע כמו מדוזה, תה ירוק מאכזב ו-Chawanmushi, פודינג מענג על בסיס דאשי, עם צדפות ופטריות. אל תעשו פרצוף מוזר, הסיידדיש התעלה על הארוחה.

1350 ין, משהו כמו 45 שקלים לכל הסט. הצוות כולו נחמד ואדיב מאד. 

Tripadvisor הכתירו אותו כסושייה מספר #2 בשינג׳וקו (מתוך 8000), אני פחות מתלהב, אבל בהחלט ממליץ.

ひな祭り Hina matsuri - פסטיבל הבובות

היום (השלישי למרץ) מוקדש לבנות הצעירות במשפחה, ובזמן שאנשים לא עסוקים בלהתפלל שיהיה להן טוב בחיים, הם אוכלים דברים ורודים ומשתהים מול במה מיניאטורית עם פסלי הקיסר והקיסרית. אם תהיתם אגב מה פירוש האימוג׳י הזה, אלו אותן בובות - 

את במת העץ והבובות (בצירוף בובות נוספות) מציגים בכל בית שגרות בו בנות, עד שהן מגיעות לגיל 20 (או מתחתנות קודם), בדרך כלל מסוף פברואר ועד היום בערב. מועד הקיפול חשוב, איחור משמעותו חתונה מאוחרת.

וככה אגב נראה עמוד הבית של גוגל ביפן -

לחג הזה יש שם נוסף, momo no sekku - ״פריחת האפרסק״ שמקדימה בחודש את פריחת הדובדבן, סיבה הגיונית נוספת לאכול דברים ורודים. יצאתי ללקט. 

כשנייר הטואלט מקופל לצורת הר פוג׳י

בסדר גמור

MATSUYA - רשת דונבורי

הגעתי אל המלון לקראת 12 ולא יכולתי להרשות לעצמי ללכת לישון בלי משהו קטן כדי להרגיש שייך. גיליתי שאני נמצא ממש כמה עשרות מטרים מהסניף הספציפי שחזרתי אליו בכל ביקור ביפן והתייצבתי מיד. 

אני כנראה עוד ארחיב על הרשתות מהסגנון הזה, אבל בגדול נסו לדמיין מקדונלדס שפשוט מתעסק באוכל ביתי - קעריות אורז ועליהם תוספות שונות (בשר עם ביצה, עוף, קארי וכו׳). זה מה שכתבתי בביקור הקודם.

לא יודע מה שמעתם על יוקר המחייה ביפן. הארוחה הנהדרת הזו, כולל תה חיטה חם עלתה 16 שקלים. הבירה עוד 5.

כמו כן, ניסיתי אחד אחד את כל הרטבים מהדלפק, וכשהגעתי לטוגראשי הקפצתי בחור שקט מהצד השני של השולחן שפתאום שצעק אלי ״קאראיי-קאראיי״ (״זה חריף יא גאייג׳ין מטורף שכמותך תפסיק לפני שתפגע בעצמך״). מפה לשם הוא התלהב מזה שאני מישראל ואני התלהבתי שקיבלתי כרטיס ביקור עם סיפור על חברת מדיה ושהצלחתי לנהל שיחה שבורה ביפנית.

אה, ולביצים פה יש טעם אחר שאנחנו פשוט לא מכירים. אוף איתך יפן, תביאי קצת, יש לך את זה כל הזמן.

הגעתי לטוקיו!

מכאן הכל יכול להשתפר

כל ההתחלות קשות

אני אוהב אוכל של מטוסים, לא בגלל האוכל עצמו אלא הטקסיות שמסביב. ההתעסקות, ההפתעה, פתיחת האריזות, אפילו את קו החלוקה המביך עם עגלת המתכת ועד לרגע שמחזירים את המגש ואפשר סוף סוף לקפל את השולחן.
בקוריאן אייר לא תמיד מציעים למערביים את המנה הקוריאנית אלא פשוט בחירה בין עוף או בקר. אל תתביישו לשאול אם יש כדי לנסות דבר חדש.

ובתמונות - ביבימבאפ בגירסה מוטסת ופלסטיקית ארוחת בוקר של דייסת אורז עם פלחי בצל בסויה. בכיתי קצת בפה