יפנים מסוגלים לקטגל כל דבר כנקי או מלוכלך, ועושים הפרדה גדולה בין השנים. הבית הוא מקום נקי (מאד), והחוץ (עד כמה שהוא מצוחצח בכל קנה מידה) נחשב למלוכלך.
כשפותחים את דלת הכניסה לכל בית, בית ספר, בתי עסק רבים ומסעדות מסורתיות, נתקלים מיד במדרגה שמסמלת את המעבר בין שני האיזורים, החוץ והפנים.
על השטח הנמוך, שנקרא Genkan והוא המשך ישיר של החוץ אל תוך הבית מורידים את הנעלים ומפנים אותם אל הדלת. ואז עולים על המדרגה, ונועלים את כפכפי הבית. (יש כאלו גם לאורחים, כולם במידה אחת).
רצוי מאד לעשות את זה בלי לדרוך עם הרגלים על רצפת הגנקן, אלא לחלוץ נעל אחת ולהכנס אל כפכף, ואז אותו הדבר עם הרגל השניה.
באותה נשימה, השירותים נחשבים גם הם למקום מלוכלך, ולכן יש כפכפי שירותים. חולצים את כפכפי הבית, ועוברים אל הכפכפים ההם. אל תשכחו להחליף חזרה! (זה קורה לכולם)
יום אחד יצאתי לתלות כביסה במרפסת שהיא מופת של נקיון וצחצוח, והאמא המארחת ביקשה ממני להשאיר את כפכפי הבית בפנים, ולעבור אל כפכפי המרפסת. בטעות נכנסתי איתם חזרה הביתה, ואת הצעקה המבועתת ההיא לא אשכח לעולם.
הנה צילום של המדרגה הזו בדירה שלי. משמאל הכפכפים שלי, ומימין הכפכפים של האם המארחת (כלומר, היא לא בבית)
עשו לעצמכם טובה, תוודאו שהגרבים שלכם נקיות ובלי חורים מצחיקים. היה מביך מאד לראות גאייג׳ינים נובים עם אצבעות מציצות במסעדה.
אתה כותב מעניין ממש! אשמח לקרוא עוד כל מיני דברים מעניינים על התרבות היפנית
השבמחק