שוב יצאנו לארוחת ערב, בהרכב מלא - אני, מאיה, האמא המארחת והדודה המכובדת שלה. הפעם אני הזמנתי ואמרתי לה שאנחנו אוהבים ֿאוכל יפני נא ובלי גימיקים, אז שתבחר מסעדה אותנטית ולא תיירותית שהיא אוהבת ללכת אליה. קיווינו שהיא תקלע, ולמזלנו לא רק שזה קרה, אלא הפך לאחת הארוחות הטובות של הטיול.
ואלו הדברים שעלו על השולחן -
מתאבן של תמנונים נאים עם טוביקו חריף. היה מעולה לטעמי, כוויה בדרגה שנייה למאיה.
סלט ירוק הרבה פחות משעמם ממה שהוא נראה. הירקות פריכים כאילו אכלנו מתוך הערוגה. פה ושם הציצו פיסות דיונונים וסרטנים.
קרוקטים של סרטנים, היה אוורירי וטעים מאד.
פלטת סשימי מהטובות שאכלנו, הכל טרי ובמרקם רך ומושלם. בלי שום טעם לוואי דגי או לחלוחית כמו שיש לדגי הסושיות בארץ. וכן, זה שורש וואסבי טרי על השולחן. מגרדים אותו על עור כריש, והטעם מעודן הרבה יותר מהמשחה הזרחנית שאנחנו מכירים.
הטונה למשל ענתה על ההגדרה המעצבנת ״נמס על הלשון״, כי זה באמת מה שקרה. היא היתה מושלמת, ואכלנו רק אחת יותר טובה ממנה בטיול הזה. גם השרימפסים הנאים היו מתוקים ונגיסים מאד.
צדפות עצומות, בטעם ים עדין. שפריץ לימון, בצל ירוק וטוביקו.
בייבי דיונונים מלאים במיסו לבן, וטובלים אותם במיסו אדום בטעם מרוכז ועשיר מאד. התוצאה מפתיעה וכמעט ״בשרית״.
שיראקו - זרע של דג קוד. יש לזה מרקם של גבינת מסקרפונה וטעם של איקרה חלשה.
רגלי סרטן שהגיעו עם מתקן צלייה קטן, וצלינו אותם ישר על השולחן.
גבינת וואסבי מטופו. פוער לסתות, מחלץ סתימות בסינוסים.
טעימות סאקה משלושה איזורים שונים ביפן, ההבדל ברמת החספוס והמתיקות.
סטייק לחי של טונה. בשר רך מאד ללא שרירים ושומן, כמו סינטה. צרוב מבחוץ, אבל לא נא מבפנים אלא מבושל כמו רוסטביף. מתפורר למגע מקלות האכילה והטעם מזכיר סטייק.
סאשימי סוס שהגיע עם חלק מהאורווה.
מוס שרימפס עדין מאד שמורחים על קרקרים. לא יפני במיוחד, קצת בריטי או דודה רחל, אבל טעים.
הקהל מתבקש לעמוד לזכר מנת הדג המבושל הטובה של הטיול - מקרל אפוי במיסו, שמנוני ומתוק. מוגש עם ריבת אפרסמון.
ולקינוח גלידת מאצ׳ה עם אבקת קינאקו וסירופ סוכר חום.
התמוטטנו.
UOSAI
1-17-9 Asakusa
