הרבה מאכלים ייחודים יש לה לאוסקה וזה היה האהוב עלינו מכולם. אפשר לתרגם את השם ל"כל מה שאתה אוהב, מטוגן", וזו בתכלס פשטידת שאריות, אבל היא מרופדת בכל כך הרבה נחת שאפשר ממש להתמכר אליה.
יש שתי סגנונות של מסעדות, כאלו שקונים בהן אוקונומיאקי מוכן (או שמוכן מולך), וכאלו שהסועדים מבשלים את העסק בעצמם. אנחנו מעדיפים את הסוג הראשון מטעמי נוחות, ומבין כל המסעדות שטעמתי, זו היתה הטובה ביותר.
בתוך התערובת שלהם יש תמנונים, דיונונים, בייקון, גבינה, צדפות ושרימפס. הרכיב הדומיננטי ביותר הוא כרוב וביחד איתו בלילה של דאשי, ביצים וקמח. הכל מטוגן על הפלאנצ'ה מול העיניים, בידיים מיומנות ובזריזות גדולה. ברגע שרכיב אחד משחים, מוסיפים את הבא אחריו.
בסיום מגיע הרגע החשוב - רוטב הברביקיו. הוא נקרא פשוט רוטב אוקונומיאקי, ויש לו טעם שמזכיר קודם כל ביסלי גריל, ואחר כך מתקתקות של קטשופ ועוד איזה משהו מלוח כמו סויה.
מעליו, שליכטה לא מתנצלת של מיונז יפני. כולם מכירים מיונז רגיל, היפני שונה מאד. הוא מתוק, קרמי כמעט פודינגי. וכן, לא חוסכים בו.
מעל אבקת אצות כי אנחנו ביפן, ועוד קצת רוטב ברביקיו כי לא בטוח ששמנו לפני רגע.
מקובל להוסיף מעל הכל עוד שבבי בוניטו שנראים כמו נסורת, אבל עשויים מדג, והם רוקדים ומתקפלים מהחום. במקרה הזה הם מגישים אותם בלעדיהם.
מקובל להוסיף מעל הכל עוד שבבי בוניטו שנראים כמו נסורת, אבל עשויים מדג, והם רוקדים ומתקפלים מהחום. במקרה הזה הם מגישים אותם בלעדיהם.
התוצאה הסופית מטורפת. זו חביתה על סטרואידים, פשטידה שמערערת את כל מה שהדודות הכינו עד היום לשבועות. גוש של דברים טובים וצלויים בעטיפת ברביקיו מתוקה וטעם שאי אפשר להתנגד אליו גם כשהבטן מפוצצת.
אם תגיעו לאוסקה, נסו פעם אחת לפחות להגיע אל מסעדה כזו. כולן טובות! זו ספציפית היתה ממש מעולה, אבל זה עלה לי בעמידה של 40 דקות בתור.
צריך לזכור שאוקונומיאקי הוא לא מתכון אלא שיטת הכנה. יש מגוון אין סופי של שילובים וטכניקות. בדרך כלל באותן מסעדות יגישו גם נגי-יאקי ("חביתת בצל ירוק"), אתם יכולים לדמיין מה זה, ו"יאקי סובה", פשוט אטריות סובה מוקפצות על פלנצ'ה, ביחד עם ירקות ובדרך כלל ביצה מעל.
אין תגובות
הוסף רשומת תגובה