Omiyage

כשיפנים נוסעים מחוץ לעיר, לפגישה או טיול במקום אחר, במחוז אחר ביפן יפן ובמיוחד מחוצה לה, מצפים מהם לחזור עם מזכרת למשפחה, לחברים ולעובדים בחברה, למזכרות האלו קוראים ״אומייאגה״.
כשאורח מגיע מחו״ל, הציפייה לקבל משהו חדש ומעניין ממקום רחוק גדולה מאד, וחשוב שלא לשכוח לסמן על זה וי. 

כשהגעתי אל המשפחה המארחת, זה מה שהבאתי איתי - 

שוקולד פרה סוכריות קופצות, 3 מוצרים של מקס ברנר, חלוות בארכה קלאסית, חלוות אחווה עם פיסטוק (פיסטוקים ואגוזים יקרים מאד ביפן), סילאן, שמן זית, טחינה אל ארז (העדפתי על הר ברכה בגלל הנראות של הקופסה), מוצרי טיפוח מים המלח, עוגיות עבאדי, חטיפים קטנים - שומשום, בוטנים, גרעיני חמניה ומרמלדה, ביסלי, במבה וזעתר. 

יש כמה חוקים שכדאי להכיר - 

האריזה חשובה לא פחות מהתוכן. במקרה שלי לא השקעתי בזה כנדרש כי הבאתי מוצרים מהמכולת, אבל אם תוכלו לארוז בצורה יפה ומכובדת, זה עדיף. 

אל תשתמשו בסרט שחור ולבן שקשורים ללוויות, או זהב וכסף לחתונה, או אדום ולבן של וולנטיין. 

עדיף להביא פריטים קטנים שעטופים אחד אחד (כמו למשל שוקולדים קטנים ארוזים), כדי שיהיה קל לחלק. 

לא להביא דברים ברביעיות שמסמלות מוות. עדיף זוג שמסמל מזל, או פשוט פריטים בודדים. 

אסור להעניק את אותה מתנה לאנשים ממעמד שונה. למשל לא לתת את אותו שוקולד לבוס ולעובד שתחתיו.

תמיד כדאי לבחור באוכל, או כל מוצר מתכלה אחר. אבל גם פריטים קטנים כמו מחזיקי מפתחות או מוצרים ייחודים באמת שקשורים למקום שממנו אתם מגיעים יתקבלו בברכה. 

אל תביאו דברים שאפשר למצוא ביפן. 

לגבי ממתקים - יפנים לא אוהבים דברים מתוקים מדי. 

צאו מנקודת הנחה שאין להם מושג קלוש על התרבות הקולינרית. האמא המארחת שלי טעמה בפעם הראשונה פיתה, טחינה, סילאן, זעתר, חומוס ופלאפל רק אחרי שהכרתי לה אותם. בדרך כלל תצטרכו להסביר מה לעשות עם כל מוצר כזה, אז תוודאו שקל להשתמש בהם. 

יצאתי לבלות עם האמא המארחת כמה פעמים, והיא הכירה לי חברות שלה ובני משפחה. בכל הזדמנות כזו היא אספה דוגמאות מהמנות שהבאתי, ארזה מחדש בשקית מכובדת והביאה לי כדי שאגיש להם ואסביר שוב על כל פריט. נראה לי שלא נשאר לה שום דבר מכל מה שהבאתי :)