סושיית מסוע (kaiten zushi) פופולרית בשינג׳וקו, שהכניסה אליה בצהרים דחוסה מאד, אבל פנוי לגמרי אחרי הצהרים. כשהגעתי בשעה 16:00 הסירו את הצלחות מהמסוע, כך שכל דבר ביקשתי ישירות מהשף והוא הכין לי במקום.
ניסיתי מבחר מייצג, סה״כ יצא 1900 ין, משהו כמו 65 שקלים. לך תמצא משהו כזה בארץ.
生しらす Nama Shirasu
בייבי סרדינים, שקופים לגמרי. מעולה!
いわし iwashi
סרדין רגיל
Geso 生ゲソ
זרועות דיונון
ナス Nasu
חציל מוחמץ. נראה מפתה, לא היה מלהיב. מזכיר קצת את החצילים הסגולים המשומרים שיש בארץ, רק הרבה פחות תוקפני.
うなぎ Unagi
צלופח צלוי שהובער במקום, עם רוטב דביק משגע. מתוק ונפלא.
さくらえび Sakura Ebi
שרימפסים קטנים ופציחים. אחד מהמוצלחים.
オクラなっとOkura Natto
במיה ונאטו. אני מנסה להתרגל אליו, וזה לא דבר פשוט. יפנים אוהבים מרקמים ריריים, והשילוב בין השניים דומה לילד שעשו צפרדע וחילזון. זה שולח קורים דביקים לכל עבר, והטעם מזכיר סמרטוט רצפה.
אבל, נקודת אור - זה היה הנאטו הכי סביל שחוויתי. אולי אני מתחיל להתרגל?
たまご Tamago
אני בוחן סושיות לפי החביתה, כי דגים טובים כל אחד יכול להשיג בכסף, חביתה זה ידע.
מקובל להזמין את הטמאגו לסיום הארוחה, לא כקינוח אלא יותר כמרכך טעם. והיא היתה באמת מתוקה וחביבה, אבל לא ברמה שציפיתי לה. דחוסה מדי וקרה מדי. חבל.
7.5 בסולם אושרר. טרי ותמורה מלאה לכסף.
מומלץ אם נמצאים באיזור, אך לא להגיע במיוחד.
יאמי!
השבמחקמזכיר לי שבסרט על ג'ירו הם לומדים שנים להכין את הטמאגו.
נאטו זה טעם נרכש. אני כבר שלושים שנה בתהליך.|
השבמחקיפה לך.
יש כמה שאני חייבת לטעום, למשל הדגיגים הקטנטנים השקופים
השבמחקיש כמה שאני חייבת לטעום, למשל הדגיגים הקטנטנים השקופים
השבמחק