Menya Hanabi

החלק הכי חשוב בראמן הן האטריות, וכשהן כל כך טובות, לא צריך מרק. 

המנה הזו מוגשת עם אטריות נטורל עבות וחמות, ועליהן גודיז מפנקים - הר של בצל ירוק קצוץ, קוביות בטן חזיר רכות, אצות, המון בשר קצוץ ומתובל בסויה, פלפל סצ׳ואן וכמות לא אחראית של שום כתוש. אומאמי בכמות לא אחראית. אבל החלק החשוב הוא חלמון חי, שמערבבים לתוך האטריות החמות ומקבלים רוטב סמיך שעוטף הכל. ממש כאילו ראמן ופסטה קרבונרה עשו ילד. 

לסיום נשאר בקערה מעט רוטב, והעובדים התעקשו שאני אנסה את הריפיל המפורסם שלהם - פשוט אורז לבן שמוסיפים לקערה, ומערבבים. זה היה נפלא. 

אם אתם בטוקיו, חובה. אם אתם לא בטוקיו קנו כרטיס טיסה, תאכלו שם ותחזרו. זה מוצדק. 

20 דקות הליכה מshinjuku. תור קיצוני.

Itadakimasu - いただきます

בעברית יש לא מעט מילים שאין להן מקבילות בשפות אחרות. נסו למשל להגיד ״תתחדש!״ או ״לפרגן״ באנגלית. גם ביפנית יש מקרים דומים, ואחת מהמילים החשובות היא אי-טא-דא-קי-מאס, שהמילונים מתרגמים אותה ל״בתיאבון״, אבל מי שמשתמש בה בצורה הזו עושה טעות וגורם ליפנים שסביבו להחליף מבטים מבולבלים. 

התרגום המילולי של המילה הוא ״תודה, אני מקבל בענווה״, ואפשר להגיד אותה לא רק על אוכל אלא גם על דברים אחרים שמישהו מעניק לכם. הדבר החשוב שצריך לזכור הוא שבניגוד לנהוג אצלנו, שאנחנו אומרים ״בתיאבון״ כשאנחנו מגישים למישהו אוכל (״תהנה מהארוחה״), ביפן, האדם שמקבל את האוכל אומר Itadakimasu כתודה למי שהכין והגיש לו. 

השף למשל, לעולם לא יכול להשתמש במונח הזה כשהוא מגיש. 

יפנים רבים אפילו לא מכוונים את הברכה הזו אל אדם ספציפי, אלא זורקים אותה לאוויר כשהם מתחילים לאכול, אפילו כשהם לבד. 

בתמונה אחת מארוחות הבוקר שהכינה לי האמא המארחת. סיבה נהדרת להגיד Itadakimasu בכל בוקר!

Himawari Zushi Shintoshin‬

סושייה ספונטנית באמצע היום, נכנסתי בשעה 16:00, אחרי שעת הלחץ והמסעדה היתה כמעט ריקה לגמרי. על המסוע הסתובבו צלחות ריקות (שזה סימן טוב), כך שכל דבר שרציתי לאכול הכינו במיוחד במקום. 

וזה מה שדגמתי:

צלופח

ברווז. הבשר עצמו היה מצויין, אבל השילוב עם האורז העדין חסר הגיון לטעמי. 

בייבי סרדינים. 

הרינג.

מקרל, טונה צרובה וראש דיונון

גוף דיונון

ושיראקו, בתרגום ישיר ״ילדים לבנים״. זרע של דג קוד שמגיע לעונה קצרה מאד.
המרקם מזכיר מאד קרם-צ׳יז, והטעם לא ממש דגי. נחשב למעדן, אני עוד צריך להתחבר לזה. 

והקינוח הקבוע שלי, טמאגו. הזו היו שרימפסים והיא היתה מופלאה. רכה ומתוקה כמו עוגת גבינה.  

בכל הסושיות (ובמסעדות רבות אחרות) יש תה ירוק או תה חיטה חופשי. חגגתי עליו. 

הכל יחד, 58 שקל. 

המקום ידידותי לתיירים, ונמצא במקום נוח.

ארוחת 10 בבית הספר

מאפה מאצ׳ה, עוגת אורז (מעצור דלת בתכלס) ומיץ סלט עם כרוב, עגבניות ולימון

חתונה יפנית

יצאתי לטיול בוקר ביויוגי פארק ונתקלתי זוג טרי מרוגש שהגיע להתחתן במקדש מייג׳י שבמרכז הפראק.

לובסטר רול

עמדתי שעה ורבע בתור בשביל לובסטר רול קטן, קר ובתיבול מערבי שעלה כמו שני ראמנים מצויינים. איזה בזבוז של זמן ונדל״ן קיבה. 

הזהרו מחנויות עם שלטים באנגלית!

הורדנו לך את הקשה של הלחם, שלא תתאמץ יותר מדי

וגם שמנו לך בפנים ממרח שעועית, מקווים שזה בסדר. 

שלטים חמודים ברכבת

גם כשזה מגיע לנושאים החשובים ביותר, מקובל שהשילוט יהיה חמוד ואפילו ילדותי לעיניים זרות. אפילו פרסומים רשמים של הממשלה והעירייה, המשטרה ומכבי האש נראים במבט ראשון כמו פרוספקט ללונה פארק, מפוצצים בצבע ועם דמויות מאויירות חמודות שבא לחבק. צילמתי המון, הנה מקבץ ראשון. 

קרואסון. חמאת. מאצ׳ה. אלוהים. אדירים.

ראמן סביר

הפסקת צהרים של כמעט שעה מהלימודים, יום של גשם מעצבן, ונכנסתי לרמאנייה הראשונה שמצאתי. 

כל התוספות למעלה היו פשוט מעולות ונדיבות. ביצת אג׳יצוקה (מושרת במשרה סויה לשעתיים, עד שהחלמון נעשה מרוכז וכמעט שקוף), צ׳אשו - בשר חזיר רך ונפלא, נצרי במבוק נהדרים, עצמות סרדינים פריכות, אצת נורי, פטריות, קונטיינר של שבבי שום ובאקצ׳וי חלוט. 

לעומתם, הציר והאטריות שהם החלק החשוב באמת היו משעממים למדי. 

  

מתקשה מאד להמליץ, ובטח שלא לבוא במיוחד. אבל אם תרצו, זה המיקום.

היי

״גארו-סאן, גארו-סאן! קיטה מיטה!״

האמא המאמצת העירה אותי כדי לראות בטלויזיה אנשים אוכלים גלידה עם נאטו.