יום שישי, 1 באפריל 2016

מוצרים לבנטו

לאמהות יפניות זה נראה הגיוני לחלוטין לקום שעתיים לפני הילדים ולפסל בכל בוקר קופסאות אוכל מקוריות. אי אפשר להתעלם מהחמודיות האין סופית של התוצאה, ודרגת האומנות הגבוהה שהנישה הזו הגיעה אליה. ובמיוחד לא מתעשיית המוצרים שמשמנת את העסק ומחדשת כל הזמן כדי שלילדים חלילה לא יהיה משעמם בפה. 

הנה הצצה קטנה אל מחלקת המוצרים לבנטו DIY, הכל אמיתי לגמרי. 


את העיניים האלה תוקעים על ירקות כדי שיהיו חמודים. ילדים אוהבים לאכול ברוקולי חמוד. 


כמו העיניים, אבל בשלל נושאים שונים, חיות, אותיות, דמויות מפורסמות, ואפילו דמויות של אוכל שתוקעים על אוכל.  


המבחנות משמאל מיועדות לכמה טיפות של רטבים, סויה או ויניגרט. קשה לי להסביר לכם כמה הן קטנות, בערך כמו חצי זרת. החמודיות בילט-אין. 


מכירים את המחוררים האלה שהחלק המגניב בהם זה הקופנטי עיגולים? אז כזה, רק בחמוד שמיועד לאצות. 


דמיינו מגוון אין סופי של כאלו. חיות, רכבות, כוכבים, לבבות, אותיות, סתם פרצופים (זה אף פעם לא באמת סתם) ומה לא. את התוצאה מלבישים בעיקר על כדורי אורז.


אלו תבניות כפולות, גם חותכן לפסטרמה / גבינה צהובה, וגם מסננת שדרכה מפדרים שבבי אצות, תה ירוק וכו׳, או פשוט חותכים איתה פנים. 


ואיך אפשר בלי מנשאים למקלות אכילה. 


וזה עוד בלי למנות את קופסאות הבנטו עצמן, שנראות כמו רכבות שינקנסן, פרצופי הלו קיטי, עלים גדולים, או סתם סלי קש יפים. באמת, לכו להציץ קצת גם במה שגוגל יודע לספר. העולם הזה לא נתפס. 


551 Horai

רשת שמתמחה בלחמניות באו מאודות עם בשר חזיר בבישול איטי. מחוץ לאוסקה אפשר להשיג אותן רק בגירסה הקפואה, אז זה הפך לנוהג לבקש ממי שנוסע לעיר הזו לנסיעה קצרה, שיביא איתו כמה טריות בחזרה הביתה. 


זוג לחמניות חמות עלה לנו פחות מעשרה שקלים והיה ארוחת בוקר טובה מאד. 




יש להם כמה סניפים בעיר, וזה האתר - http://www.551horai.co.jp



פרעצל תות ושמנת

פוסט אורח מאת: מאיה

האמא המארחת של גל שלחה אותנו לאכול סושי (הוי, איזה סושי), ובדרך לשם עברנו בתחנת מטרו akihabara בטוקיו. כבר במדרגות העולות מהרציף אפשר היה להבחין בריח חזק ולא ברור של פרילי תות, ואז ראינו מאיפה זה הגיע. לא תותים ולא יוגורט. זה פרעצל. יש פה סניף של הרשת האמריקאית auntie anne's. והם מחלקים טעימות של משהו ורוד. 



זה היה טוב ממש אז ישר קנינו לנו פרעצל תות גדול כמתאבן לארוחת הערב



הפרעצל האפוי מוברש בחמאה ואז מפודר בנדיבות באבקת תות-יוגורט (שעוד לא פיצחתי לגמרי מה היא מכילה, אבל אני בדרך), ונוצר מעין שילוב טעמים ומרקמים מטריף-חושים: מבפנים בצק כעך לעיס ועסיסי, ובחוץ קרום מתפצף של סוכר בטעם תות ויוגורט. 



מתבונן מהצד היה עשוי לטעות ולחשוב שמדובר בפרעצל סאקורה - טעם שהשתלט לחלוטין על כל גזרת המאפיות ביפן, לכבוד עונת פריחת הדובדבן שבאה עלינו השלום

ללא צל של ספק, אחד המתוקים המוצלחים שבטיול (בעיני לפחות. גל קצת פחות התלהב ממני)

אחרי שסיימנו עם הסושי חזרתי לקחת עוד אחד לקינוח
ֿ



© Memories of a Gaijin
Maira Gall