יום רביעי, 30 במרץ 2016

איזה גאייג׳ין מצחיקול אחד חשב שזה רעיון טוב לשתות דלעת על הבוקר







מסעדות על הרציף

בזמן שמחכים לרכבת, אפשר לתפוס ארוחה מהירה במסעדות שבנויות ממש על הרציף. בדרך כלל אלו tachigui (״אכילה בעמידה״), כדי שלא תצטרכו לבזבז זמן על להתיישב, או כדי לברוח מיד כשהרכבת מגיעה. 


משלמים מראש במכונת הכרטיסים בחוץ, והמנה מוכנה תוך עשרות שניות בודדות. במקרה שלנו, אטריות אודון וסובה במרק נהדר עם שרימפס ענק בטמפורה מעל. חם, ממלא וטעים מאד. משהו כמו 20 שקלים לקערה. 





קניתי בגלל הפחית ושכחתי לשמור אותה

כתוב על זה חלב תותים, ובתכלס זה תרכיז ברביות




Genki sushi

למען המדע, הלכנו להשוות את חוויות הסושי לתוצרת של סושיית מסוע גימיקית ותיירותית. המסעדה נמצאת בשיבויה, הרובע שבני הנוער הפכו למגרש המשחקים שלהם, והמסעדות שנפתחו במקום התאימו את הגישה והתמחור. 
כל סועד יושב על הבר ומזמין במסך מגע מתוך תפריט זול וממשק מאתגר, ותוך כמה דקות מגיעה שינקנסן עם ההזמנה. כייפי, מהיר, ואפילו בסדר בטעם, אבל כנראה גם הסושי הכי פחות מוצלח שאכלתי ביפן. 


ניסינו - 
סלמון וסרדינים. איכות הדגים סבירה (שזה יותר טוב ממה שיש בארץ), ודווקא האורז (החלק החשוב בסושי, זכרו זאת) היה נוקשה ויבש. 


דיונונים ובמיה. אכלתם פעם נזלת של ילד? כזה. 


טונה. באמת שלא רעה כמו שציפיתי בשביל זוג במחיר כזה. טרי, מרקם טוב וללא טעם לוואי דגי. 


איקורה (ביצי סלמון). כמו מהסופר. 


ויש גם קינוחים זולים. מון בלאן בטעם מאצ׳ה למשל הרגיש כמו פאי מרגרינה


ופלאן שהיה מצויין למרות שהרגיש תעשייתי (למי זה מפריע. פלאן זה טוב) 


חביתה מצויינת, מתוקה ואוורירית. 


וגם את זה, כי זה מצחיק שיש צ׳יזבורגר על סושי. 


כמו בשאר סושיות המסוע, תה ירוק חופשי חופשי. 


בערך 150 יין לצלחת, שזה משהו כמו 5 שקלים (זול!). סביר להניח שישבו לידכם גאייג׳ינים נובים שהרגע נחתו ביפן ובטוחים שזה הסושי הטוב בחייהם, אבל אתם יודעים קצת יותר טוב. 





ארוחת 10 מהקומביני

סלט תרד מאודה, תמנון מצויין, ג׳ינג׳ר כבוש וחביתה מתקתקה, ארוזה בשיא החמודיות. 



חוויית משתמש במקלחת

מכירים את הברזים האלה שיש בארץ שפותחים חמים וקרים במקביל ומנסים להגיע לאיזון, ואז כשסוגרים ורוצים לפתוח שום את זרם המים צריך לכוון מחדש?
אז ביפן רוב הברזים שנתקלתי בהם עובדים חכם יותר - יש ברז אחד לטמפרטורה, וקובעים אותו פעם אחת. ואז בברז השני פותחים/סוגרים וקובעים את הזרם. 




לא ברור




אתרי בנייה

מרשים לראות איך שהפועלים עוטפים מכוניות שחונות סמוך כדי שלא יתלכלכו.  




יום שלישי, 29 במרץ 2016

Uosai

שוב יצאנו לארוחת ערב, בהרכב מלא - אני, מאיה, האמא המארחת והדודה המכובדת שלה. הפעם אני הזמנתי ואמרתי לה שאנחנו אוהבים ֿאוכל יפני נא ובלי גימיקים, אז שתבחר מסעדה אותנטית ולא תיירותית שהיא אוהבת ללכת אליה. קיווינו שהיא תקלע, ולמזלנו לא רק שזה קרה, אלא הפך לאחת הארוחות הטובות של הטיול. 
ואלו הדברים שעלו על השולחן -

מתאבן של תמנונים נאים עם טוביקו חריף. היה מעולה לטעמי, כוויה בדרגה שנייה למאיה. 


סלט ירוק הרבה פחות משעמם ממה שהוא נראה. הירקות פריכים כאילו אכלנו מתוך הערוגה. פה ושם הציצו פיסות דיונונים וסרטנים. 


קרוקטים של סרטנים, היה אוורירי וטעים מאד. 


פלטת סשימי מהטובות שאכלנו, הכל טרי ובמרקם רך ומושלם. בלי שום טעם לוואי דגי או לחלוחית כמו שיש לדגי הסושיות בארץ. וכן, זה שורש וואסבי טרי על השולחן. מגרדים אותו על עור כריש, והטעם מעודן הרבה יותר מהמשחה הזרחנית שאנחנו מכירים. 


הטונה למשל ענתה על ההגדרה המעצבנת ״נמס על הלשון״, כי זה באמת מה שקרה. היא היתה מושלמת, ואכלנו רק אחת יותר טובה ממנה בטיול הזה. גם השרימפסים הנאים היו מתוקים ונגיסים מאד. 


צדפות עצומות, בטעם ים עדין. שפריץ לימון, בצל ירוק וטוביקו.  


בייבי דיונונים מלאים במיסו לבן, וטובלים אותם במיסו אדום בטעם מרוכז ועשיר מאד. התוצאה מפתיעה וכמעט ״בשרית״. 


שיראקו - זרע של דג קוד. יש לזה מרקם של גבינת מסקרפונה וטעם של איקרה חלשה.  


רגלי סרטן שהגיעו עם מתקן צלייה קטן, וצלינו אותם ישר על השולחן.

גבינת וואסבי מטופו. פוער לסתות, מחלץ סתימות בסינוסים. 


טעימות סאקה משלושה איזורים שונים ביפן, ההבדל ברמת החספוס והמתיקות. 


סטייק לחי של טונה. בשר רך מאד ללא שרירים ושומן, כמו סינטה. צרוב מבחוץ, אבל לא נא מבפנים אלא מבושל כמו רוסטביף. מתפורר למגע מקלות האכילה והטעם מזכיר סטייק. 


סאשימי סוס שהגיע עם חלק מהאורווה. 


מוס שרימפס עדין מאד שמורחים על קרקרים. לא יפני במיוחד, קצת בריטי או דודה רחל, אבל טעים.  


הקהל מתבקש לעמוד לזכר מנת הדג המבושל הטובה של הטיול - מקרל אפוי במיסו, שמנוני ומתוק. מוגש עם ריבת אפרסמון. 


ולקינוח גלידת מאצ׳ה עם אבקת קינאקו וסירופ סוכר חום. 



התמוטטנו. 

UOSAI
1-17-9 Asakusa





מסעדת סובה

נכנסו למסעדת סובה יוקרתית לנסות לתקן רשמים בינוניים שהאטריות השאירו עלינו. בחרנו בשני סטים שונים עם טמפורה, ירקות מבושלים, טופו רך, מרק ותה. 
כל מה שהגיע מסביב היה מעולה, בעיקר הטמפורה. הסובה עצמה, שהיא ההתמחות של המסעדה, הצליחה להשאר לא מעניינית. הגירסה במרק החם היתה כבר יותר מדי רכה, והקרה (שאני תמיד מעדיף) פשוט היתה ללא הטעם האדמתי והנוקשות שמאפיינת אותה. 



התוספת הזו היתה מדהימה ממש, מחית מיסו אפוייה עד שהמים התאדו ממנה, והתקבל סוג של פירה חרוך ועשיר מאד.


שתי צלחות טמפורה מעולות. בעיקר השרימפס שהיה בשרני ומתוק, והבטטה היפנית שהיא מתוקה כמו קינוח.



מישמש, קצת סתמי

 לצד החנות אפשר להציץ לכוך במטבח ולראות את הכנת הסובה בפעולה.




תה או קפה? לא צריך להתלבט




יום שני, 28 במרץ 2016

גאייג׳ין מטיל אימה

יצאתי מהבית לבית הספר והזמנתי את המעלית. נכנסתי, ובפנים חיכה ילד קטן ומבוהל במדי בית ספר. נצמדתי לפינה כי ראיתי שקשה לו לחלוק כמה שניות עם גאייג׳ין מפחיד במעלית, וגם הוא התכווץ בפינה שלו והתחיל לייבב כמו גור כלבים. סוריאליסטי. 


כשנפתחה הדלת הוא ברח מהמעלית בריצה, ואני המשכתי בדרכי אל תחנת הסאבווי. זה כנראה ממש לא היה היום שלו, כי תוך כמה דקות נפגשנו שוב, קצב ההליכה המהיר שלי פשוט הדביק אותו. ובכל דקה נעצרתי לרגע כדי לתת לו לשמור מרחק. הסיור המואט הזה עלה לי בשתי פחיות שתיה מיותרות וכמעט איחור לשיעור. 


Please kill me




אפילו תחזית מזג האוויר כאן חמודה




זה כנראה בריא כי היה לו טעם ממש מוזר




חלב סויה

מאיה קנתה לנו חלב סויה בשלושה טעמים: טעים, טעים מאד וממש טעים. חלב הסויה האיכותי שונה מאד מזה שאנחנו מכירים בקרטונים. יש לו טעם עדין ומריר שדומה לשקדים, והוא סמיך וממלא מאד. תכלס הייתי רוצה להזמין בדיוק כזה בבית קפה. 




© Memories of a Gaijin
Maira Gall