555 שקל, מקווה שהוא שווה את זה

חשוב מאד לשאוב את הרצפה

homestay

הרבה דברים קורים לאחרונה, ואני בקושי מספיק להגיע לבלוג ולספר. הדבר החשוב והמעניין שעברתי לגור עם משפחה מארחת, שבמקרה שלי היא אישה מקסימה שגרה לבדה בטוקיו וחולקת חדר בדירה המתוקתקת שלה. 

אנחנו יוצאים יחד לסיבובים בשכונה, למסעדות, מדברים ביפנית שבורה. החוויה הכוללת מרתקת ומאפשרת לי להביט פנימה אל תוך התרבות בלי פילטרים. 

אחזור לדווח בקרוב!

בתמונה, אמיר חצרוני נהנה מכוס תה ועוגיית שעועית בקבלת הפנים לדירה. 

ארוחת ערב מהקומביני

למרות שאני אוהב אוכל במצב צבירה פחמימה, הרגשתי שחסרים לי ירקות, אז קפצתי לקומביני ואספתי כמה סלטים טריים מהמדף. 25 שקלים, טרי וחביב מאד.

מימין למטה זה תבשיל/סלט בשם היז׳יקינונימונו. אני מכין אותו הרבה בבית, ואני אפרסם מתכון כשאחזור.

Oiwakedango

חזרתי אל זירת הפשע. 

חנות שמתמחה בדנגו מאז 1945, ועושה בית ספר לכל השאר. 

ניסיתי שניים - 

אחד עם אנקו, שהיה נהדר. איך בכלל אפשר לפשל עם אנקו?

ועם רוטב מיטראשי, שהוא סויה וסוכר שמבושלים עם קורנפלור עד לקבלת מרקם דביק. הוא היה הטוב ביותר שטעמתי אי פעם, וגם אלו שניסיתי בבית היו כל כך רחוקים ממנו. אני הולך לפצח את זה כשאחזור. דבש טהור. 

Saiseisakaba - 再生酒場 (izakaya)

אריארו סאן הצטרף אלי בערב ויצאנו לביקור באיזקאיה חברותית בשינג׳וקו. יחד דגמנו שורה ארוכה של שיפודים מוצלחים, בירה קפואה וטיפוסים מעניינים. 

המקום בנוי כדלפק סביב גריל מרכזי, סביבו עומדים (Tachinomi "שתיה בעמידה״) ומזמינים לאורך הערב לפי החשק והקיבולת. לעומת ההפרדה שלנו בין מסעדות שאוכלים בהן וברים שיוצאים אליהם כדי לשתות, האיזקאיות היא תשובה יפנית לבילוי לילי שמשלב את שניהם. עוד קצת מידע פה

מימין לצד השני - לבבות, לשון וכבד. 

מח, נפלא. 

 רקטום. נשבע לכם. אל תשאלו מה המרקם וכאלה, אני עדיין לועס. 

רקות, או כנראה פשוט בשר מאיזור הראש. 

מצלחת הירקות בחרנו שני דברים -

כרישה ומשהו שלא הצלחנו לזהות, אלו לא פלפלים קטנים, ואני עדיין חסר מושג. 

בניהם יש כבד שעטוף ברשת שומן, הכי טעים של הערב. 

ומימין קציצות של מיקס איברים פנימיים. 

היו גם סערפת, צוואר וחזה שלא צולמו. 

עוד דבר שחשוב לדעת, כשנכנסים אל איזקאיה, לפני הזמנת השתיה מקבלים otoshi, מתאבן קטן שמחליף את דמי הכניסה. במקרה שלנו הוא אכן היה קטן ועלה רק 4 שקלים.

אה, וכנראה שתצטרכו, אז השירותים מתחבאים מאחורי דלת המקרר שבמטבח. 

אל תחפשו את המיקום בגוגל, כי היא ממוקמת על המפה במקום אחר. זה המקום הנקודתי הנכון. 

Roastery

בית קפה מצויין על ה- cat street, הרחוב שמחבר בין shibuya וharajuku. 

הקפה נקלה במקום עם ההזמנה ומגיע ב-3 צורות - אספרסו, אמריקנו ולאטה. לא  מהזולים, אבל טוב. 

נעים לשבת, מעט אפלולי, ריח נעים וקולות גריסת הפולים מתערבבים במוזיקת הג׳ז ברקע. מומלץ מפה!

כנראה שאכלתי גיר

Fu unji Ramen

井の中の蛙大海を知らず  - ״I no nakano kawazu taikai o shirazu״

הצפרדע שבבאר לא מכירה את הים הגדול. (פתגם יפני)

אני הולך להזהר מאד עם סופרלטיבים בפוסט הזה, כי אי אפשר יהיה להגזים יותר מדי. אבל נשים דברים על השולחן, זה באמת מגוחח להשוות בין הראמן שמוכרים בארץ לזה של יפן, אלו שתי מנות שונות. (זה כמו שבארה״ב מוכרים חומוס עם אבוקדו כדיפ לנאצ׳וס וקוראים לו ״חומוס״, עכשיו לך תסביר). 

על אותם יחסי כוחות, אני לא יכול להשוות בין סצינות הראמן בטוקיו לבין החוויה הספציפית של Fu unji, כי כל מרק אחר (ויש נהדרים) לא מכה בך באותן עוצמות.

הראמן הזה הוא הוא אגרוף לפנים, בוסט של טעם, הוא הטעם עצמו. דייסת אומאמי. סיבה מספיק טובה לעבור בטוקיו ובכלל לטוס אליה.
טעם הציר המרוכז הזכיר למאיה חמין, ולי פשוט בוליון בשר שנשכח שבוע על אש קטנה וצומצם לתמצית הטעם המרוכזת ביותר. 

אני מניח שלא תפספסו אותו, לכן אני אמנע משימוש במילה ״אם״, אז הנה הוראות תפעול - 

מגיעים לפני 11 בבוקר כדי לתפוס מקום בתור. 

התור מתחיל מעבר לכביש 

כשתסיימו איתו תתקדמו אל התור השני, זה שנמצא מול דלת המסעדה. 

הדלת נפתחת בכל פעם שאורח מסיים ויוצא, ואחד אחר נכנס במקומו. 

בפנים, תור נוסף, צמוד לקיר, ממש מעל גבם של האוכלים. מזכיר מאד את חווית הטריטוריה המביכה של הראמן של אהרוני, רק שפה זה מסודר וכאן גם מסתיים הדמיון. 

לפני שתכנסו לתור, עברו דרך המכונה ובחרו ב "special Dipping noodle", הכפתור הימני, 1000 ין (35 שקלים). קחו כרטיס והצמדו לקיר. 

התקדמו עם התור, עד לפינה הרחוקה ביותר, וכשיבקשו, הגישו את הכרטיס כדי שיתחילו להכין לכם את המנה. לא מבזבזים פה זמן יקר. 

ישאלו אתכם לגבי כמות האטריות (המחיר זהה)  קטן, בינוני וגדול. בחרו בקטן כי זה גם ככה זה מפוצץ ולא מכובד להשאיר אוכל בצלחת.   

קיבלתם שתי צלחות של ראמן מפורק העונה לשם tsukemen. האטריות נוקשות ולעיסות וזה בסדר, הרימו אותם עם הצ׳ופסטיק, טבלו במרק, עצמו עיניים ושאבו. נסחפתם אל הים הגדול. 

 בינתיים תזהרו לא לבלוע צפרדעים בארץ. 

ההשתלטות החלה

טוקיו את מגניבה, שלחתי לך הצעת חברות

Kiraku ramen

מוסד אולדסקול ותיק ששומר על המוניטין , קהל לקוחות קבוע ועל אותו מתכון מאז 1952. הגעתי אליו בעקבות ההמלצה של דודי כליפא, תודה!

הראמן בסיסי במיוחד, הוא מופשט מכל הגימיקים והתוספות ומתמקד בציר מעולה ואטריות. זה כמו ללכת לפיצרייה שמתמחה במרגריטה, ושעושה את זה טוב, ממש טוב.

הציר כאמור נפלא ונקי מאד. הוא מנוקד באין ספור טיפות שומן וצפות בו מלא פיסות זעירות של בצל מטוגן, בדיוק כמו שאמא שלכם שמה בפתיתים. 

האטריות גם כן מהאסכולה שלא מנסה לעשות רושם אלא את העבודה. דקות יחסית, אלסטיות ונגיסות. 

והנבטים שמעל הם תוספת נפלאה, לא מטים את הטעם לשום מקום ומוסיפים קראנ׳ציות טרייה. תוך כמה דקות הם נכנעים לחום המרק ומתערבבים בין האטריות, כך נוצר ביס שחלקו צ׳ואי וחלקו פריך, והכל עטוף בציר מרק נעים. 

יש גם וונטון, אבל אני מציע להתמקד במנה הבסיסית Chukamen, שעולה בסך הכל 650 ין (22 שקל).