את קיוטו חקרנו באופניים, הסתובבנו בחופשיות דרך שכונות צדדיות ורחובות שאף מסלול תיירים לא עובר דרכם. בכל הזדמנות שהיינו רעבים נעצרנו מול חנות שנראית מעניין וקנינו משהו קטן לדרך, ובכל רגע שהדרך שיעממה, פנינו לכיוון אחר.
מול המסעדה הקטנה הזו נעצרנו דווקא בגלל החזית שלה. חשבנו שזו מספרה או עסק קטן אחר וירדנו מהאופניים כדי לצלם. בגלל החשכה בפנים היינו בטוחים שהמקום סגור, אבל הסקרנות של מאיה הובילה אותה לפתוח דלת ולהציץ. "אתה חייב לראות את זה", היא קראה, ונכנסנו.
בפנים גילינו סטייקיה קטנה, שמנוהלת ע"י בני זוג מבוגרים. דיינר נאיבי עם תפריט מינימלי - סטייק.
גייסתי את כל היפנית שבי, הסברתי שאנחנו לא רעבים ורוצים לחלוק משהו רק כדי לטעום. הם הכינו לנו מנה סטייק קטנה של 150 גרם, סלט ירוק ואורז.
הבשר היה נהדר, בתיבול נדיב של מפולפל גרוס, וכיוון שאוכלים עם צ'ופסטיק, סטייקים ביפן מגיעים חתוכים לגודל ביס. כל פיסה טובלים ברוטב סויה עם מעט חומץ אורז. היה נפלא.
אין להם אתר, התפריט וההתנהלות רק ביפנית, והדרך היחידה שאני יכול לשלוח אתכם לשם היא דרך המיקום במפה.
ובכלל, נסו להתרחק מהאיזורים המתוייקים ולגלות מקומות כאלו. אין מלכודות תיירים בשכונות, מדי פעם נכנסו תושבי המקום והזמינו מנה דומה לשלנו. זו לא חוויה משמעותית, אבל זו היתה מסעדה קטנה שנכנסה לי ללב.
