פוסט אורח מאת: מאיה
סחבתי את גל לאכול בדוכן מפורסם של עוגות גבינה בשם Rikuro ojisan no Mise (לינק למפה) במדרחוב הגדול והמתוייר באוסקה
עוגות גבינה יפניות (המכונות לרוב cotton cheesecakes, על שם הדמיון במרקם לצמר גפן מתוק - cotton candy) הן תופעת טבע של ממש, ומספיק חיפוש מהיר ביוטיוב כדי לטבוע לתוך עולם שלם של סרטונים ואסכולות בנושא.
לונג סטורי שורט, אם מערבי טועם את העוגה הזו הוא בכלל לא יחשוב שזו עוגת גבינה. טעם הגבינה זניח לחלוטין.
מדובר בסוג של היבריד מוזר בין לחמניית חלה מתקתקה ואוורירית לסופלה וניל, רך מעין כמוהו, ונמס בפה. ברקע יש קצת טעם לוואי של קורנפלור, אבל הוא לא מפריע לשלמות הזו להתמוסס לכם בפה לנהר של וניל אוורירי מתקתק. הבסיס הוא ספוג וניל דחוס, ובתוך הבלילה צץ לו מידי פעם צימוק הפתעה, שמוסיף מאוד למרקם.
גל לא עף. אבל גל זורם.
אפשר לקנות עוגה שלמה ב-670 ין (מספיקה בכיף ל-6-8 איש), כ-18 ש"ח, ואפשר לקנות פרוסה אישית ב-230 ין, כ-7 שקלים, עדיין חמימה מהתנור. יש בויטרינה עוד כל מיני קינוחים מעניינים
ברקע רואים פנימה לתוך המאפייה דרך החלונות השקופים, והבנות מתקתקות מגשים עצומים של עוד ועוד עוגות (שנמכרות כמו לחמניות חמות), ומכריזות בקול רם ובשירה "העוגה נכנסת לתנורררררררר"
(נסו לדמיין את המשפט הזה ביפנית, כאילו חתול עם נזלת היה שר את זה).
הייתי טורפת עוד איזה 5 פרוסות כאלה בכיף.
ואחר כך מוכרים לנו שהכל ביפן יקר - איפה בישראל תקנו עוגה במחיר כזה? געגועיי לצד השני של אסיה...
השבמחקהמממ
השבמחקבמקום "רך מעין כמוהו," צ"ל "רך מאין כמוהו".
צרם לי, סליחה :)