פוסט אורח מאת: מאיה
האמא המארחת של גל שלחה אותנו לאכול סושי (הוי, איזה סושי), ובדרך לשם עברנו בתחנת מטרו akihabara בטוקיו. כבר במדרגות העולות מהרציף אפשר היה להבחין בריח חזק ולא ברור של פרילי תות, ואז ראינו מאיפה זה הגיע. לא תותים ולא יוגורט. זה פרעצל. יש פה סניף של הרשת האמריקאית auntie anne's. והם מחלקים טעימות של משהו ורוד.
זה היה טוב ממש אז ישר קנינו לנו פרעצל תות גדול כמתאבן לארוחת הערב
הפרעצל האפוי מוברש בחמאה ואז מפודר בנדיבות באבקת תות-יוגורט (שעוד לא פיצחתי לגמרי מה היא מכילה, אבל אני בדרך), ונוצר מעין שילוב טעמים ומרקמים מטריף-חושים: מבפנים בצק כעך לעיס ועסיסי, ובחוץ קרום מתפצף של סוכר בטעם תות ויוגורט.
מתבונן מהצד היה עשוי לטעות ולחשוב שמדובר בפרעצל סאקורה - טעם שהשתלט לחלוטין על כל גזרת המאפיות ביפן, לכבוד עונת פריחת הדובדבן שבאה עלינו השלום
ללא צל של ספק, אחד המתוקים המוצלחים שבטיול (בעיני לפחות. גל קצת פחות התלהב ממני)
אחרי שסיימנו עם הסושי חזרתי לקחת עוד אחד לקינוח
ֿ
אין תגובות
הוסף רשומת תגובה