סושייה ספונטנית באמצע היום, נכנסתי בשעה 16:00, אחרי שעת הלחץ והמסעדה היתה כמעט ריקה לגמרי. על המסוע הסתובבו צלחות ריקות (שזה סימן טוב), כך שכל דבר שרציתי לאכול הכינו במיוחד במקום.
וזה מה שדגמתי:
צלופח
ברווז. הבשר עצמו היה מצויין, אבל השילוב עם האורז העדין חסר הגיון לטעמי.
בייבי סרדינים.
הרינג.
מקרל, טונה צרובה וראש דיונון
גוף דיונון
ושיראקו, בתרגום ישיר ״ילדים לבנים״. זרע של דג קוד שמגיע לעונה קצרה מאד.
המרקם מזכיר מאד קרם-צ׳יז, והטעם לא ממש דגי. נחשב למעדן, אני עוד צריך להתחבר לזה.
המרקם מזכיר מאד קרם-צ׳יז, והטעם לא ממש דגי. נחשב למעדן, אני עוד צריך להתחבר לזה.
והקינוח הקבוע שלי, טמאגו. הזו היו שרימפסים והיא היתה מופלאה. רכה ומתוקה כמו עוגת גבינה.
בכל הסושיות (ובמסעדות רבות אחרות) יש תה ירוק או תה חיטה חופשי. חגגתי עליו.
הכל יחד, 58 שקל.
המקום ידידותי לתיירים, ונמצא במקום נוח.
זה כלכך מעניין, התרבות היפנית. אבל האוכל שלהם לא מושך בכלל
השבמחקלטעמי זה האוכל הטעים בעולם
מחק