הרשימה הזו לעולם לא תהיה מלאה. יפן מפוצצת במקומות אכילה בכל רמת מחיר ואין דרך הגיונית למפות את כל זה. בכל זאת, ניסיתי לרכז את ההמלצות שלי על קצה הצ׳ופסטיק למאכלים הפופולריים שאני מציע לכל תייר לנסות. רוב ההמלצות הן למקומות שביקרתי בהם בטוקיו, ומעט מאיזורים נוספים.
למה כדאי להשתמש ברשימה הזו?
כי עשיתי לכם את העבודה השחורה. חרשתי את טוקיו וטעמתי לא מעט בארבעה טיולים שונים. בזמן שגרתי שם הכרחתי את עצמי לאכול בכל יום בשתי מסעדות, וכמעט לא נפלתי, אבל היו מנות טובות מהאחרות, ואותן ריכזתי פה.
ובכל זאת, אל תצמדו אל הרשימה. נסו להכנס אל מקומות מעניינים או לטעום כל דבר שמסקרן אתכם. אם יש תור של מקומיים, זה כנראה יהיה מוצלח במיוחד. ככה גיליתי בעצמי את חלק מהמקומות.
Ramen
זו יותר טכניקה מאשר טעם כי אין שתי קערות זהות. לכל רמנייה יש את המרק שלה עם פרשנות אישית, המשותף הוא ציר מרק עשיר ואטריות ראמן נגיסות, כל השאר נתון לדמיון.
יש מליון מקומות נהדרים, אלו יוצאי דופן ומיוחדים בפני עצמם -
יש מליון מקומות נהדרים, אלו יוצאי דופן ומיוחדים בפני עצמם -
Fu Unji - ראמן סמיך שמומלץ להזמין בגירסת ה Tsukemen שבו האטריות מופרדות, וזה כבר סימן לבטחון שיש למקום באטריות שלהם.
Nagi - ראמן אדיר על בסיס ציר עצמות סרדינים. מומלץ להגיע אליו אחרי ביקור בכמה רמניות כדי להעריך את האטריות בעבודת יד.
Kikanbo - ראמן חריף במאורה של השטן.
Menya hanabi - ראמן ללא מרק, שמערבבים בו חלמון נא. גן עדן שאין תירוץ לפספס.
עוד כמה המלצות אצל נעמה גאון שלגמה קערה בכל יום ורוקנה את יפן ממאגר הMSG שלה.
עוד נקודה חשובה, הראמן משתנה גם במעבר בין האיזורים של יפן, וכמות הרמניות גדולה כל כך שקשה מאד לעמוד על ההבדלים בניהם. יוצא דופן במיוחד הוא הראמן מהוקאידו, האי הצפוני, שמבוסס על מיסו. אם אתם מגיעים לאיזור, נסו גם אותו.
עוד נקודה חשובה, הראמן משתנה גם במעבר בין האיזורים של יפן, וכמות הרמניות גדולה כל כך שקשה מאד לעמוד על ההבדלים בניהם. יוצא דופן במיוחד הוא הראמן מהוקאידו, האי הצפוני, שמבוסס על מיסו. אם אתם מגיעים לאיזור, נסו גם אותו.
Tonkatsu
טון - בשר חזיר, קאצו - מטוגן. וביחד? לא, לא שניצל. אל תגידו את זה אפילו. טונקאצו רק נראה ככה, אבל הוא רך, מפנק ועשיר הרבה יותר מהסולייה המטוגנת שאנחנו מכירים בארץ. כבודה במקומה, כן? אבל תכינו את עצמכם לדבר חדש.
Maisen - טוקיואים רבים שזו הטונקצייה הטובה בעיר. אני חלוק, אבל אין ספק שהוא נהדר. ניסינו אותו בגירסת טייקאווי.
Tonkatsu Hamakatsu Nishishinjuku - טונקציה נהדרת עם סניף תיירותי בקיוטו. הסניף הטוקיואי נעים והמנה עצומה. אל תפספסו את רוטב השומשום שכותשים לבד עד שמגיעה המנה.
Tonkatsu Butagumi shokudo - טונקצייה איכותית במחירים נגישים. הבשר איכותי, שמן ופריך מאד.
Katsukura - נחשבת לאחת הטונקציות הטובות בשינג׳וקו, במתחם התחנה.
Tonkatsu yamabe - טונקצייה ותיקה שנראית כמו בית מרקחת. שניצל עבה בציפוי מחוספס. נהדר.
Tonkatsu yamabe - טונקצייה ותיקה שנראית כמו בית מרקחת. שניצל עבה בציפוי מחוספס. נהדר.
Gyukatsu Motomura - זה לא מקום שמפספסים, לא משנה כמה התור ארוך
קארי יפני - kare raisu
אין מצב שאתם חוזרים מיפן בלי לטעום את המאכל הכי פופולרי במדינה (שמעתם נכון). הוא עוקף את הסושי, הראמן והגיוזה ונחשב למאכל האהוב על ילדים. הוא גם התמכרות אישית גדולה שלי.
כדאי להתחיל דווקא מרשת, והאהובה עלי היא coco curry עם הלוגו החום-צהוב. בחרו ברמת חריפות מתונה בפעם הראשונה, ולכו על תוספת שאתם אוהבים (לביבות גבינה, טונקאצו, ביצה רכה הן האהובות עלי).
curry-little-shop מקום משפחתי שמקבל ביקורות נהדרות אבל לא הגעתי אליו.
אם אתם רוצים לאתגר את הלשון, יש כמה חריפים במיוחד.
Udon
אטריות חיטה עבות, גמישות וחלקלקות. אושר גדול לשאוב אותן ברעש מתוך מרק לוהט.
נסו למצוא את מעט הסניפים שיש לרשת Hanamaru, אני מת על הבוקקה אודון שלהם.
Mentsu dan - מגישה סאנוקי אודון, שזו גירסה עבה ונגיסה של אותן אטריות. יש עוד כמה תוספות וטמפורה בסיפור הזה, והמחיר ברצפה.
לא הסתפקתם? הנה עוד
Soba
אטריות בשילוב קמח כוסמת. דקיקות, שבירות יותר ובעלות מרק גס. הטעם יותר אדמתי ולעיתים חמצמץ, אבל מעודן מאד. היפנים משתגעים עליהן, ומי שמעריך את האטריות שלו יקפיד לקחת אותן בשיטת האכילה האידיאלית - זארו סובה, כשהן מוגשות לבדן, קרות, ומיועדות לטבילה ברוטב.
Namiki Yabusoba - מסעדת סובה מפורסמת. לא זולה, אבל התמורה טובה. תראו כמה יפה.
tamawarai - מסעדת סובה צנועה עם כוכב מישלן. זול, והמנות קטנות, אבל נהדר כדי להתנסות בסובה מאיכות גבוהה.
סביב הסובה נוצרה תרבות Tachigui - אכילה בעמידה. (התנסנו בזה אפילו על הרציף בהמתנה לרכבת!). הנה רשימה של כמה דוכני סובה נפלאים שתוכלו לשאוב בהם אטריות ולהמשיך לשוטט. במקרים כאלה צפוי שהסובה תוגש דווקא בתוך מרק. אל תפספסו את טמפורת השרימפס העצומים שמתלווה אליהם.
סושי
הסצינה מתחלקת לשניים: kaiten-zushi, סושי על מסוע, בדרך כלל זול או במחיר שפוי לעומת כל מה שקורה בארץ. ומולו סושי מכובד על דלפק מול שף שיעלה לפחות פי שניים, אבל מגיע עם שירות ואווירה נעימה.
תתחילו קודם במסוע שמאפשר לטעום מבחר גדול של סוגים. הנה כמה פופולרים -
sushi zanmai higashi - מאד פופולרי אצל המקומיים וצפויה המתנה בשעות העומס. חזרנו לשם אפילו פעם שניה
himawari zushi shintoshin - סושייה פופולרית ונגישה לתיירים.
numazukou - סושיית מסוע פופולרית נוספת בשינג׳וקו.
genki sushi - במקום על מסוע, הסושי מגיע על רכבת ישירות אליכם. התלבטתי אם להמליץ עליו כי האיכות לא כל כך גבוהה, אבל הגימיק כייפי.
Nemuro Hanamaru - שלוחה דרומית של הסניף הראשי מהוקאידו.
kiku sushi - סושייה שהפילה אותנו, אבל עשוי להיות מחסום שפה.
עוד כמה סושיות זולות בטוקיו, וגם כאלו באיזור ה50$ עם דגש על תמורה. ובדרג ביניים עם דגש על איכות. ו-10 האיכותיים ביותר. אם בא לכם לעשות את זה דווקא בשוק הדגים, אלו החנויות הפופולריות. אתם מסודרים.
Donburi
ליטרלית קערה, ומאחורי השם עומדת שורת מאכלים שמוגשת על קערת אורז. שני הפופולרים הם בקר ועוף, וזה נשמע פשוט באופן הזה, אבל באמת שצריך לטעום כדי להבין.
שלוש רשתות מובילות את הסצינה, yoshinoya, matsuya ו - Sukiya. אני אישית מעדיף את matsuya.
(ברשתות האלה אפשר לפעמים למצוא גם קארי יפני, סובה ואודון)
אני אוהב גם מקומות פרטיים, הנה אחד מצויין שגיליתי.
Izakaya
לא אוכל אלא סוג מסעדה. איזקאיה היא בר יפני שמגיש אוכל קטן לצד הבירה והסאקה. זה המקום לשחרר עניבות ולהנות מאווירה סחבקית שתוייה אל תוך הלילה. עוד קצת מידע, והצצה על מגוון המנות שמגישים.
טיפ חשוב - במקומות רבים (לא בכולם) מגישים עוד לפני ההזמנה otoshi, סוג של מתאבן שנדרשים לשלם עליו בסוף. זה נוהג מקובל, ומתקזז עם זה שלא צריך להשאיר טיפים.
Saiseisakaba - בר עמידה שבו צולים את השיפודים מולכם ולפי הזמנה.
סמטת השתן - לא להבהל מהשם. זו סמטה שהכניסה אליה מגשר הברזל הירוק שבצפון תחנת shinjuku. בתוכה מתחבאים מלא בתי אוכל קטנים שמצטופפים בהם אנשים בחליפות. סגרו שם את היום עם בירה קרה וחטיפים מקומיים.
tofuro ginza - מקום מסודר וגדול מאד, שמעוצב כמו רחוב יפני נוסטלגי. האוכל מצויין והוא מתאים לקבוצות קטנות.
אל תסתמכו רק על הרשימה הזו. צאו לטייל וכנסו לכל מה שנראה מעניין. קל לזהות איזקאיות לפי פנסי הנייר האדומים שתלויים בחוץ. בלילה נראה שכל טוקיו נצבעת בהם.
קונביני
השם היפני לחנויות נוחות, שהן גירסה מתקדמת מאד לפיצוצייה שלנו. אפשר לקנות שם מגוון עצום של חטיפים ומשקאות, אבל גם להצטייד בכל מה ששכחתם בבית, כמו פרטי לבוש, קוסמטיקה, כלי כתיבה, מסכות, מגזינים ומה לא. יש שלוש רשתות בולטות - 7Eleven, lawson ו-FamilyMart.
ב7Eleven יש כספומט שמאפשר להוציא כסף עם כרטיס אשראי זר, לא דבר מובן מאיליו ביפן.
ההמלצה היא להכנס כמה שיותר, ובכל פעם לנסות דבר אחר. נניח מיץ דלעת, מים דיאטטים, חטיף שום מוחמץ, במבה תות-שרימפס, או סנדוויץ עם פסטה בתוכו (סתם, אל תנסו אותו)
השפע והאריזות החמודות יסחררו אתכם.
אוניגירי
חטיף אורז דחוס (פירוש השם ״ללחוץ״), בדרך כלל לצורת משולש אבל יש גם עגולים. הם יכולים להיות נטורלים או עם מילוי כלשהו. הפופולריים הם טונה, סלט טונה, שזיף מיובש (מלוח וחמוץ), או סלט אצות.
כיוון שהאורז דביק נוהגים לאחוז בו בעזרת אצה. זה נוח בטריטוריה הביתית, אבל כשקונים אחד כזה בקונביני האצה מופרדת מהאורז בעטיפת ניילון מתוחכמת. מושכים 3 קצוות, שולפים את הניילון שמפריד בניהם ואוכלים מיד. זה ממכר.
Oden
בחודשי הסתיו והחורף, תמצאו ליד הקופות של חנויות הקונביני (חנויות נוחות) סירי אלומיניום גדולים ומרובעים, ובתוכם מרק בריח ביסלי ממכר. בתוך המרק מעורבבים אין ספור שיפודים וכופתאות, בדרך כלל בטעמי דג. בוחרים מה שרוצים ומשלמים לפי משקל.
כיף, טרי, מחמם וטעים נורא.
טמפורה
tsunahachi - מקום טוב במיקום מצויין. מומלץ להמנע משעת העומס.
Tsunahachi Shibuya - תמורה גבוהה למחיר הנמוך.
אחת הדרכים הזולות להינות מטמפורה היא בשיטה העממית, על קערת אורז. זה נקרא ten-don. (טמפורה - קערה). הנה רשימה של כמה מקומות מומלצים. אני נהנתי ברשת העממית במיוחד tenya.
Takoyaki
כדורי בצק עם פיסות תמנון. החבר׳ה מאוסקה משתגעים עליהם, אני פחות.
בפוסט הזה יש רשימה של המקומות המובחרים לנסות. אני אומר, שמרו בבטן מקום לאוקונומיאקי.
Okonomiyaki
אחד מסמליה של אוסקה, וזה שאהבתי יותר מכולם. בתכלס מדובר על חביתת כרוב, גבינות, פירות ים ובשרים. מה שיש, מה שאוהבים. זה גם פירוש השם.
על הכל נמזג רוטב ברביקיו שהוא כמו קראק, רוטב מיונז מתוק (לא דומה למיונז שלנו), אבקת אצות ושבבי דג. תעשו לעצמכם טובה ואל תחזרו בלי לטעום.
בmizuno באוסקה אכלתי את הטעים מכולם. אבל הבשורה הטובה שכל העיר מלאה בחנויות כאלו. הנה רשימה חלקית של כמה טובות.
בטוקיו הסצינה חבויה יותר, אבל לא קשה למצוא.
בטוקיו הסצינה חבויה יותר, אבל לא קשה למצוא.
טיפ אחד חשוב - אל תתפתו לנסות את הגירסה הנוזלית שנקראת מונג׳ה יאקי, חבל על המקום בבטן.
טיפ נוסף - הגעתם להירושימה? כאן האוקונומיאקי נעשה בשיטה אחרת לגמרי, במקום לערבב הכל יחד ולטגן כפשטידה, הם מכינים שכבה אחרי שכבה.
בתי קפה
הקפה ביפן טוב, אבל יקר מאד. פעמים רבות הוא עולה מעל 15 שקלים ויכול לטפס גם 10 שקלים נוספים צפונה. העוגות והסנדוויצים לעומת זאת זולים מאד. לך תבין.
יש הרבה מקומות עם קפה רע, בדרך כלל הרשתות. במקומות פרטיים אפשר למצוא כוס קפה הגונה.
Lion cafe - בית קפה לשמיעת מוזיקה קלאסית. אסור לדבר בו, וצריך להיות בשקט רב. נשמע מעיק, אבל זו שעת הירגעות ששווה זהב.
roastery - בית קפה סופר איכותי שקולה הכל במקום.
starbacks - פופולרי מאד, כמו באמריקה, ואני לא מת עליהם, אבל הGreen Tea Late הוא משהו שחייבים לנסות.
bear-pond - בית קפה קטן ואינטימי, מתמחה באספרסו ובעל בית קצת שגעוני. שווה להגיע אליו בדרך אל שכונת shimokitazawa שהוא נמצא בה.
מתוקים
היפנים לא חובבי קינוחים, וזו סיבה לחבב אותם יותר. ובכל זאת, יש להם כמה ממתקים ייחודים שכדאי לנסות. את השוקולד מחליף ממרח אזוקי שיש לו טעם של תמרים או ערמונים (קל להכין בבית). ובין הרכיבים הפופולרים אפשר למצוא בצק מקמח אורז, מאצ׳ה (אבקת תה יפנית פרמיום), קינאקו (קמח פולי סויה קלויים), ערמונים בסתיו וסאקורה באביב.
kasagia - בית תה יפני בקיוטו עם קינוחים מסורתיים לצד התה. חמוד וצנוע בצורה בלתי רגילה.
Oiwakedango - שיפוד דנגו (כדורי קמח אורז) במגוון טעמים. אל תדלגו על המיטראשי.
usagiya - חנות ממתקים מסורתית, רובם על בסיס ממרח אזוקי. הדוראיאקי שלהם נפלא.
minowa-gekko - מגוון קינוחי מוצ׳י איכותים בעבודת יד. זהירות, טעם נרכש.
Kawaii Monster Cafe - למקרה שאתם צריכים את זה מערבי, צבעוני, זרחני ועם הרבה סוכר. תהיו בריאים.
ועוד כמה דברים
depachika - קומת אוכל במרתפים של בתי כלבו גדולים. אני ממליץ על זו שמתחת לכלבו isetan שבshinjuku. קשה להסביר כמה הדבר הזה מהפנט ומסחרר, מבחינתי זה יותר שווה מכל מוזיאון.
Harajuku Gyozaro - חנות גיוזה במחירים מגוחכים בכל קנה מידה. כל כך פופולרית שצריך לפעמים לחכות שעה בתור. יש להם סלט מלפפונים אדיר שמאיה שיחזרה בהצלחה.
מכונות שתייה - לא תוכלו לפספס אותן, הן בכל מקום. יש מגוון משקאות מטורף שאנחנו לא מכירים בארץ. נסו את סדרת המוגזים של calpis בטעמי יוגורט, משקה מלח-אגסים, את התה הירוק ותה החיטה, וגם את הפחיות החמות של מרק התירס.
taiyaki - מאפה בצורת דג שממולא לרוב באנקו, אבל גם במילויים מערביים.
unagi - צלופח. נשמע מוזר, נכון. אבל זה אחד הדברים הטעימים שיש ליפן להציע, וכשתזמינו אחד תבינו על מה אני מדבר. הוא מתקתק ובדרך כלל צלוי ברוטב ברביקיו ממכר. אחת הדרכים הפופולריות היא לאכול אותו בסוג של דונבורי (שמגיע בצלחת מרובעת ולא עגולה) או פשוט על ניגירי.
תה ירוק - טעם שצריך להתרגל אליו, אבל ברגע שעושים את המהפך יש לכם חבר חדש ביפן. מקבלים אותו בחינם בכל סושייה ראוייה, ובבתי הקפה יש גירסת לאטה מטמטמת שלו. הרפתקנים ימצאו אותו בתוך קרואסונים, לחמניות, שוקולד, אוריאו, חטיפים שונים וכמובן גלידות. אל תוותרו על גלידת תה ירוק.
נסו גם בקבוקי תה דלילים במכונות השתיה. אני מזהיר שוב, זה יבש ומר על הלשון, וצריך להתרגל.
הגעתם אל אחד המקומות ובא לכם להגיד שלום? תייגו אותי באינטסגרם - ptitimblog@, אני סקרן לראות!
ואם יש לכם מה להוסיף, תרגישו חופשיים לרשום חוויות בתגובות עבור שאר הקוראים.
עדכון: עברה שנה, ומאז כתיבת הפוסט הזה הגעתי שוב ליפן, וכתבתי בלוג שלישי עם עוד הרבה המלצות שיעשו לכם כאב ראש - streetfoodfighter.blogspot.co.il
