הגעתי אל המלון לקראת 12 ולא יכולתי להרשות לעצמי ללכת לישון בלי משהו קטן כדי להרגיש שייך. גיליתי שאני נמצא ממש כמה עשרות מטרים מהסניף הספציפי שחזרתי אליו בכל ביקור ביפן והתייצבתי מיד.
אני כנראה עוד ארחיב על הרשתות מהסגנון הזה, אבל בגדול נסו לדמיין מקדונלדס שפשוט מתעסק באוכל ביתי - קעריות אורז ועליהם תוספות שונות (בשר עם ביצה, עוף, קארי וכו׳). זה מה שכתבתי בביקור הקודם.
לא יודע מה שמעתם על יוקר המחייה ביפן. הארוחה הנהדרת הזו, כולל תה חיטה חם עלתה 16 שקלים. הבירה עוד 5.
כמו כן, ניסיתי אחד אחד את כל הרטבים מהדלפק, וכשהגעתי לטוגראשי הקפצתי בחור שקט מהצד השני של השולחן שפתאום שצעק אלי ״קאראיי-קאראיי״ (״זה חריף יא גאייג׳ין מטורף שכמותך תפסיק לפני שתפגע בעצמך״). מפה לשם הוא התלהב מזה שאני מישראל ואני התלהבתי שקיבלתי כרטיס ביקור עם סיפור על חברת מדיה ושהצלחתי לנהל שיחה שבורה ביפנית.
אה, ולביצים פה יש טעם אחר שאנחנו פשוט לא מכירים. אוף איתך יפן, תביאי קצת, יש לך את זה כל הזמן.
אה, ולביצים פה יש טעם אחר שאנחנו פשוט לא מכירים. אוף איתך יפן, תביאי קצת, יש לך את זה כל הזמן.
אין תגובות
הוסף רשומת תגובה